להיות בני חורין

מגיפת הקורונה פגעה בחופש שלנו כפרט וכחברה, הגבילה את המרחב אליו הורגלנו. הסגר החיצוני חילחל אט אט פנימה עד שנדמה היה שאבדה לי הרוח החופשית, משהו כבה מבפנים.

שנה חלפה מאז שציינו את חג הפסח בשונה מהמסורת המשפחתית לה הורגלנו, מאז שקראנו את סיפור ההגדה. סיפור היציאה מעבדות ועריצות לחירות מהווה את ליבת החג, ניתן לראות בו את מהות הקיום החופשי של האדם ושל החברה כולה.

להיות בן או בת חורין הוא לחוש בכל פעם מחדש את חווית השחרור, היכרות של הפרט את עצמו כאדם חופשי, חופשי ברוח וחופשי במעשה.

המסע אל החופש הפנימי הוא לעיתים ארוך, בדומה למסע הארוך של יציאת מצריים, לא ניתן לדלג מעליו. במעברים כל כך משמעותיים בחיי האדם, מסע אינו רק להיות בדרך ליעד כלשהו, אלא הוא לא פעם המסע עצמו. שם מתרחש המפגש עם השונה והלא מוכר מהעבר, שם בדרך עומדות למבחן אמיתות קודמות וניצבים מול אתגרים חדשים. להיות במסע אל החופש משמעותו להתפתח, להתבונן בעצמנו מול השינויים, להגמיש את נקודות המבט אל המתרחש בתוכנו ומסביבנו, להרחיב את גבולות הידיעה והעשייה של כל אחד ואחת.

החג מציף בגעגועים לימים בהם חגגנו כולם ביחד, לבני הנמצא עם משפחתו כה הרחק, לאחי שתמיד עשה שטויות סביב השולחן, למסורת "יציאת מצרים" בה כל הילדים היו יוצאים מחוץ לדלת ונכנסים ועונים לשאלות של עורך הטקס, מסורת שחוויתי כילדה בבית דודתי במגדל העמק והועברה לדור הבא.

מהות החג האירה בי מחדש את הרוח החופשית, את ההכרה בחירות הפנימית, להרגיש משוחררת ברוח שאף מגיפה וסגר לא יוכלו לקחת ממני.

מאחלת שנבחר בטוב, נמשיך בדרך ללא פחד ונדע למצות במסעות החשובים של חיינו את מרחבי החופש.

חג שמח !