שקיעה

יופיה של שקיעה...

כבר כמעט שנתיים שעולמנו התהפך. המובן מאליו הפך לגעגוע...

כניסה למקומות סגורים, מפגש עם משפחה וחברים

מבלי לברר על תו ירוק ואם מחוסנים

לטוס לחופשה בידיעה שחוזרים ללא בידוד והיתרי כניסה מיוחדים

געגועים...

לאהובים הרחוקים מעבר לים שעד לא מזמן להגיע אליהם היה רק ענין של החלטה

לימים של פחות לבטים יותר ודאות וחופש תנועה

געגועים...

בימים שכאלה אני הולכת לחוף הים, מקשיבה לחרש הגלים

מביטה לעבר השמש הנעלמת לאיטה...

מזכירה לעצמי, שהימים האפלים חולפים

כמו השמש המוצאת תמיד את דרכה בחזרה

כך גם אני אמצא מחדש את הדרך אל ימים מוארים

זהו יופייה של שקיעה

החובקת בתוכה זריחה...